העדפת פירוק ותנאי השקעה: מה מייסדים מפספסים במסמך העקרונות
סעיפי העדפת פירוק, אנטי דילול וזכויות וטו קובעים מי יקבל כמה ביום האקזיט. מדריך לטעויות הנפוצות בקריאת מסמך העקרונות.
רגע קבלת מסמך העקרונות מקרן הון סיכון הוא אחד הרגעים המרגשים בחייו של מייסד. סוף סוף יש מישהו שמאמין בחברה ומוכן להשקיע בה. אבל דווקא ברגע הזה, כשההתרגשות בשיאה, מייסדים רבים מתמקדים בשני מספרים בלבד, סכום ההשקעה והערכת השווי, ומדלגים על סעיפים שיקבעו בפועל כמה כסף יגיע אליהם ביום שבו החברה תימכר. במאמר הזה נעבור על הסעיפים הכלכליים החשובים ביותר במסמך העקרונות ועל הטעויות הנפוצות בהבנתם.
מהי העדפת פירוק ולמה היא כל כך חשובה
העדפת פירוק היא זכותם של בעלי מניות בכורה, בדרך כלל המשקיעים, לקבל את כספם בחזרה לפני בעלי המניות הרגילות, כלומר המייסדים והעובדים, במקרה של מכירת החברה, מיזוג או פירוק. בצורה הפשוטה והמקובלת, המשקיע מקבל בחזרה את סכום ההשקעה שלו פעם אחת, ואז יתרת התמורה מתחלקת בין כולם. אבל יש וריאציות שמשנות את התמונה מאוד.
מכפיל גבוה מאחד, למשל פעמיים או שלוש את סכום ההשקעה, משמעו שהמשקיע מקבל הרבה יותר לפני שהמייסדים רואים שקל. העדפה משתתפת משמעה שהמשקיע מקבל גם את ההחזר וגם את חלקו היחסי ביתרה, כלומר מרוויח פעמיים. בעסקאות אקזיט בינוניות, ההבדלים האלה יכולים לקבוע אם המייסדים יקבלו סכום משמעותי או כמעט כלום.
טעות ראשונה: להניח שכל העדפת פירוק זהה
מייסדים רבים שמעו שהעדפת פירוק היא סעיף סטנדרטי ולכן לא בודקים את פרטיו. אבל ההבדל בין העדפה לא משתתפת במכפיל אחד, שנחשבת מקובלת בשוק, לבין העדפה משתתפת או במכפיל גבוה הוא עצום. כדאי לבנות טבלה פשוטה שמראה כמה יקבל כל צד בתרחישי מכירה שונים, נמוכים, בינוניים וגבוהים. התרגיל הזה מבהיר מהר מאוד את משמעות הסעיף.
טעות שנייה: לשכוח שהעדפות נערמות לאורך הסבבים
בכל סבב גיוס מצטרפים משקיעים חדשים עם העדפות פירוק משלהם. אחרי כמה סבבים, הסכום הכולל של ההעדפות עלול להיות גבוה מאוד, ובמקרה של מכירה בסכום שאינו גבוה במיוחד, רוב התמורה תלך למשקיעים. מייסדים ועובדים מגלים לפעמים שאקזיט שנשמע מרשים בכותרות השאיר להם מעט מאוד. חשוב לעקוב אחרי סך ההעדפות לאורך זמן ולהביא אותו בחשבון בכל משא ומתן.
טעות שלישית: לא להבין את מנגנון ההגנה מפני דילול
מנגנון אנטי דילול מגן על המשקיע במקרה שהחברה תגייס בעתיד בשווי נמוך יותר. יש שני סוגים עיקריים. הסוג המקובל יותר, ממוצע משוקלל, מתקן את מחיר המניה של המשקיע באופן מתון בהתאם להיקף הסבב היורד. הסוג החמור, המכונה לעתים מלא, מתקן את המחיר עד למחיר הנמוך החדש, ללא קשר להיקף, ופוגע קשות במייסדים. מייסד שלא שם לב לסוג המנגנון עלול לגלות בסבב יורד שהוא איבד נתח גדול מהחברה.
טעות רביעית: לוותר על שליטה בלי לשים לב
מעבר לסעיפים הכלכליים, מסמך העקרונות כולל גם סעיפי שליטה. הרכב הדירקטוריון, זכויות וטו על החלטות מהותיות ותנאים לגיוס הבא או למכירת החברה משפיעים על היכולת של המייסדים לנהל את החברה. משקיעים רוצים הגנה, וזה לגיטימי, אבל יש הבדל בין הגנה סבירה לבין שליטה בפועל.
בין הסעיפים שכדאי לבחון בעיון:
- כמה מושבים בדירקטוריון יהיו למייסדים, כמה למשקיעים והאם יש דירקטור בלתי תלוי.
- על אילו החלטות יש למשקיעים זכות וטו.
- האם יש זכות גרירה שמאפשרת לרוב לחייב את כולם למכור.
- מה התנאים לזכות ההשתתפות בסבבים עתידיים.
- האם יש מגבלות על העברת מניות של המייסדים.
טעות חמישית: לחתום על בלעדיות ארוכה מדי
מסמך העקרונות כולל בדרך כלל תקופת בלעדיות, שבה החברה מתחייבת לא לנהל משא ומתן עם משקיעים אחרים. תקופה ארוכה מדי פוגעת בכוח המיקוח של המייסדים אם בדיקת הנאותות מתארכת או אם המשקיע מבקש לשנות תנאים. כדאי לשאוף לתקופה סבירה, בדרך כלל של כמה שבועות, ולוודא שהיא מסתיימת אם המשקיע חוזר בו.
טעות שישית: לנהל את המשא ומתן לבד
מייסדים רבים חוששים שהבאת עורך דין תיצור רושם של חוסר אמון או תעכב את הסבב. בפועל, משקיעים מקצועיים מצפים שהחברה תיוצג על ידי עורך דין מנוסה, וזה אף משדר רצינות. עורך דין שמתמחה בהון סיכון יודע מה מקובל בשוק, באילו סעיפים כדאי להתעקש ובאילו אפשר לוותר. גם התייעצות עם מייסדים אחרים שעבדו עם אותו משקיע יכולה ללמד הרבה על האופן שבו הוא מתנהג ביום שאחרי.
דוגמה מספרית פשוטה להמחשה
נניח שמשקיע השקיע סכום מסוים תמורת רבע מהחברה, עם העדפת פירוק לא משתתפת במכפיל אחד. אם החברה נמכרת בסכום גבוה מאוד, המשקיע יעדיף להמיר את מניותיו למניות רגילות ולקבל רבע מהתמורה, והמייסדים יקבלו את חלקם היחסי. אבל אם החברה נמכרת בסכום נמוך, למשל בסכום שקרוב לסכום ההשקעה, המשקיע יקבל את כספו בחזרה ולמייסדים כמעט לא יישאר דבר.
עכשיו נניח שההעדפה היא משתתפת. במקרה כזה המשקיע יקבל קודם את כספו בחזרה, ואז גם רבע מהיתרה. בתרחיש של מכירה בינונית, ההפרש בין שני המבנים יכול להגיע לסכומים משמעותיים מאוד עבור המייסדים והעובדים. ואם המכפיל הוא כפול, המשקיע יקבל פעמיים את סכום ההשקעה לפני כל חלוקה אחרת. בגלל זה כדאי תמיד להריץ תרחישים כאלה בגיליון פשוט לפני שמסכימים לסעיף, ולשאול את המשקיע במפורש מה ההיגיון בדרישה. במקרים רבים, משקיעים מוכנים להתגמש בסעיפים האלה כשהמייסדים מגיעים מוכנים ומבינים את המשמעות.
לסיכום
מסמך העקרונות הוא הרבה יותר מסכום והערכת שווי. העדפת פירוק, מנגנוני אנטי דילול וסעיפי שליטה קובעים בפועל כמה יקבלו המייסדים והעובדים ומי ינהל את החברה. מי שבונה תרחישי אקזיט, מבין את המשמעות של כל סעיף ונעזר בעורך דין מתמחה, יוכל לנהל משא ומתן חכם ולהגיע לעסקה הוגנת שמשרתת את כל הצדדים לאורך זמן.