הגנת הפרטיות בסטארטאפ: הטעויות שעלולות לעלות בקנסות ובאמון הלקוחות
חברות טכנולוגיה צעירות אוספות מידע אישי כבר מהיום הראשון. אלו הטעויות הנפוצות בתחום הפרטיות ואבטחת המידע וכך נמנעים מהן.
כמעט כל מוצר טכנולוגי אוסף מידע על המשתמשים שלו: שמות, כתובות דוא"ל, פרטי תשלום, נתוני שימוש ולעתים גם מידע רגיש במיוחד, כמו מידע רפואי או פיננסי. בישראל, השימוש במידע כזה מוסדר בחוק הגנת הפרטיות ובתקנות שהותקנו מכוחו, ובשנים האחרונות החקיקה עודכנה והורחבו סמכויות הפיקוח והאכיפה של הרשות להגנת הפרטיות. במקביל, חברות שפונות ללקוחות באירופה או בארצות הברית כפופות גם לרגולציה של אותן מדינות. סטארטאפים רבים מתייחסים לנושא כאל עניין ביורוקרטי שיטופל בעתיד, ומגלים שהוא הופך לבעיה רצינית בדיוק כשהם מנסים לסגור עסקה גדולה או לגייס הון. הנה הטעויות הנפוצות. כמובן, המידע כאן כללי, ולשאלות ספציפיות יש לפנות לעורך דין המתמחה בדיני פרטיות.
טעות ראשונה: לאסוף יותר מידע ממה שצריך
בתחילת הדרך, הנטייה הטבעית היא לאסוף כמה שיותר נתונים, למקרה שיהיו שימושיים בעתיד. אבל כל פריט מידע אישי שנאסף מגדיל את האחריות ואת הסיכון. במקרה של דליפה, ככל שיש יותר מידע, כך הנזק גדול יותר. העיקרון המקובל הוא צמצום מידע: לאסוף רק את מה שנחוץ באמת לשירות, לשמור אותו רק כל עוד יש בו צורך ולמחוק אותו כשהצורך נגמר.
טעות שנייה: מדיניות פרטיות שהועתקה מאתר אחר
סטארטאפים רבים מעתיקים מדיניות פרטיות מאתר של חברה אחרת ומשנים בה רק את השם. הבעיה היא שמדיניות הפרטיות צריכה לשקף את מה שהחברה עושה בפועל: איזה מידע נאסף, למה, עם מי הוא משותף, איפה הוא נשמר ומה הזכויות של המשתמשים. מדיניות שאינה תואמת את המציאות עלולה להיחשב הטעיה, ולחשוף את החברה לתביעות ולאכיפה. כדאי לבנות את המדיניות על בסיס מיפוי אמיתי של המידע שהחברה אוספת.
טעות שלישית: לא לבדוק אם יש חובת רישום או דרישות מיוחדות
בהתאם לסוג המידע, להיקפו ולשימוש בו, ייתכן שחלות על החברה חובות מסוימות, כמו רישום מאגר מידע, מינוי ממונה הגנת פרטיות או עמידה ברמת אבטחה מוגדרת לפי תקנות אבטחת המידע. הדרישות משתנות בהתאם לרגישות המידע ולמספר האנשים שהמידע עליהם נשמר. חברות שאינן בודקות זאת מראש עלולות למצוא את עצמן בהפרה בלי לדעת.
טעות רביעית: לסמוך על ספקי הענן שיטפלו באבטחה
ספקי הענן הגדולים מספקים תשתית מאובטחת, אבל האחריות על הגדרות האבטחה, על ההרשאות ועל הגנת המידע עצמו נשארת בידי החברה. חלק גדול מאירועי הדליפה בעולם נגרם מהגדרות שגויות: מאגרי אחסון שנשארו פתוחים לציבור, סיסמאות חלשות, מפתחות גישה שנשמרו בקוד, או עובדים לשעבר שעדיין יש להם גישה. כדאי לבצע סקירת הגדרות תקופתית, להפעיל אימות דו שלבי לכל הגישות הרגישות ולנהל הרשאות לפי עקרון ההרשאה המינימלית.
טעות חמישית: לשתף מידע עם ספקים בלי הסכם מתאים
סטארטאפ מודרני משתמש בעשרות שירותים חיצוניים: מערכות ניהול לקוחות, כלי אנליטיקה, שירותי דיוור, תמיכה ותשלומים. רבים מהם מקבלים גישה למידע אישי של המשתמשים. חשוב לוודא שלכל ספק כזה יש הסכם שמסדיר את השימוש במידע, את אבטחתו ואת האחריות במקרה של אירוע. בנוסף, כשהמידע עובר לשרתים מחוץ לישראל, יש לבדוק את הכללים החלים על העברת מידע לחו"ל.
רשימת פעולות בסיסיות לסטארטאפ:
- מיפוי של כל המידע האישי שנאסף, מקורו ומיקום האחסון שלו.
- כתיבת מדיניות פרטיות שתואמת את המציאות.
- בדיקה של חובות רישום ושל רמת האבטחה הנדרשת.
- הסכמי עיבוד מידע עם כל הספקים הרלוונטיים.
- נוהל מסודר לטיפול באירוע אבטחה ובפניות של משתמשים.
טעות שישית: לא להכין נוהל לאירוע אבטחה
גם חברות שמקפידות על אבטחה עלולות לחוות אירוע. ההבדל בין אירוע מנוהל לבין משבר הוא ההכנה. כשאין נוהל, ההחלטות מתקבלות בלחץ, מידע חשוב הולך לאיבוד וההודעות לגורמים הרלוונטיים מתעכבות. במקרים מסוימים יש חובה לדווח על אירועי אבטחה חמורים לרשות. כדאי לקבוע מראש מי אחראי, את מי מעדכנים, איך מתעדים ואילו צעדים ננקטים מיד.
טעות שביעית: לדחות את הנושא עד שלקוח גדול דורש אותו
לקוחות ארגוניים, במיוחד בתחומים כמו פיננסים ובריאות, שולחים לספקים שלהם שאלוני אבטחה ופרטיות מפורטים, ולעתים דורשים הסמכות לתקני אבטחה מוכרים. סטארטאפ שלא התכונן עלול לגלות שהעסקה מתעכבת בחודשים, או נופלת לגמרי. השקעה מוקדמת בתשתית פרטיות ואבטחה, גם אם בסיסית, מקצרת מאוד את התהליכים האלה ומשדרת רצינות.
פרטיות כחלק מתהליך הפיתוח
הדרך היעילה ביותר להימנע מבעיות פרטיות היא לשלב את השיקולים האלה כבר בשלב תכנון המוצר, ולא להוסיף אותם בדיעבד. הגישה הזו, המכונה לעתים פרטיות כברירת מחדל או פרטיות מובנית, אומרת שכל פיצ'ר חדש נבחן גם מנקודת המבט של המידע האישי: איזה מידע הוא דורש, האם אפשר להסתפק בפחות, מי יוכל לגשת למידע וכמה זמן הוא יישמר.
בפועל, אפשר להוסיף לתבנית האפיון של כל פיצ'ר כמה שאלות קבועות בנושא, ולבקש ממפתח או ממנהל מוצר אחראי לעבור עליהן. כדאי גם להגדיר מראש הצפנה של מידע רגיש, הן בזמן ההעברה והן בזמן האחסון, ולוודא שיומני מערכת לא שומרים מידע אישי שאין בו צורך. השקעה כזו בשלב מוקדם עולה מעט מאוד, ובהמשך חוסכת שינויים יקרים, מקלה על מענה לשאלוני לקוחות ומשדרת למשקיעים שהחברה מנוהלת באחריות.
לסיכום
הגנת הפרטיות ואבטחת המידע הן לא רק חובה חוקית, אלא גם נכס עסקי שבונה אמון אצל לקוחות ומשקיעים. צמצום המידע הנאסף, מדיניות פרטיות אמיתית, בדיקת החובות הרגולטוריות, הגדרות אבטחה נכונות, הסכמים עם ספקים ונוהל לאירוע אבטחה, יעזרו לסטארטאפ להימנע מקנסות, מתביעות ומפגיעה במוניטין. מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בפרטיות ועם יועץ אבטחת מידע כבר בשלבים המוקדמים.