חברה ישראלית או חברת דלאוור: איך בוחרים מבנה משפטי לסטארטאפ
יזמים רבים מתלבטים אם לרשום את החברה בישראל או בארצות הברית. מה המשמעות של כל מבנה מבחינת גיוס, מיסוי, עובדים וקניין רוחני.
אחת ההחלטות המוקדמות שמייסדי סטארטאפ ישראלי נדרשים לקבל היא היכן לרשום את החברה. האפשרות הטבעית היא חברה בע״מ ישראלית, אבל יזמים רבים שומעים שמשקיעים אמריקאים מעדיפים חברה שרשומה במדינת דלאוור. ההחלטה הזו משפיעה על גיוס ההון, על המיסוי, על אופציות העובדים ועל העברת הקניין הרוחני. היא אינה בלתי הפיכה, אבל שינוי בהמשך עלול להיות יקר ומסובך, ולכן כדאי להבין את השיקולים כבר בהתחלה.
האפשרות הראשונה: חברה ישראלית
רוב הסטארטאפים הישראליים מתחילים כחברה פרטית שרשומה ברשם החברות בישראל. ההקמה פשוטה וזולה יחסית, הניהול השוטף מוכר לרואי החשבון ולעורכי הדין המקומיים, והחברה זכאית ישירות למסלולי התמיכה של רשות החדשנות ולהטבות המס שנועדו לחברות טכנולוגיה ישראליות.
קרנות הון סיכון ישראליות רגילות להשקיע בחברות כאלה, וגם קרנות בינלאומיות רבות שפועלות בישראל מכירות את המבנה היטב. בנוסף, אופציות לעובדים בחברה ישראלית יכולות ליהנות ממסלול רווח הון לפי סעיף 102 בצורה פשוטה וישירה.
לכן, עבור רוב החברות בשלבים המוקדמים, במיוחד כשהלקוחות, הצוות והמשקיעים הראשונים נמצאים בישראל, חברה ישראלית היא בחירה הגיונית ופשוטה.
האפשרות השנייה: חברת דלאוור עם חברה בת ישראלית
המבנה החלופי הנפוץ הוא חברת אם אמריקאית שרשומה בדלאוור, שמחזיקה בחברה בת ישראלית שבה מתבצע הפיתוח. דלאוור פופולרית בגלל דיני חברות מפותחים וגמישים, בתי משפט שמתמחים בדיני חברות ומוכרות רבה בקרב משקיעים אמריקאים. קרנות אמריקאיות רבות, ובמיוחד מאיצים מוכרים, מעדיפות או אף דורשות מבנה כזה.
היתרון העיקרי הוא בגיוס בארצות הברית ובמכירה לחברות אמריקאיות. המסמכים מוכרים, המשקיעים מרגישים בנוח והתהליכים מהירים יותר. גם מסמכי ההשקעה הסטנדרטיים שנפוצים בשלבים המוקדמים בארצות הברית נכתבו מלכתחילה עבור חברות אמריקאיות, ושימוש בהם בחברה ישראלית מחייב התאמות.
מנגד, למבנה הזה יש עלויות. צריך לנהל שתי חברות, להגיש דוחות בשתי מדינות, לשלם מסים מקומיים בארצות הברית ולהעסיק יועצים בשני הצדדים. עבור חברה קטנה בתחילת דרכה, ההוצאות הללו והזמן שהן גוזלות מהמייסדים אינם זניחים, ולכן כדאי לוודא שהיתרון בגיוס אכן מצדיק אותן. גם הנפקה עתידית בבורסה אמריקאית עשויה להיות פשוטה יותר, אם כי חברות ישראליות רבות הונפקו שם בהצלחה גם במבנה ישראלי.
השלכות מיסוי
מבנה של חברת אם אמריקאית וחברה בת ישראלית יוצר שתי ישויות שכל אחת חייבת במס במדינה שלה. החברה הבת הישראלית מספקת בדרך כלל שירותי פיתוח לחברת האם ומקבלת תמורה שמחושבת לפי עלויות בתוספת רווח, במנגנון שנקרא מחירי העברה. הדבר מחייב תיעוד, הסכמים בין החברות ולעתים גם חוות דעת כלכלית.
בנוסף, יש לבחון את השאלה איפה החברה נחשבת תושבת לצורכי מס. חברה זרה שהשליטה והניהול שלה מתבצעים בפועל מישראל עלולה להיחשב כתושבת ישראל לצורכי מס, עם כל ההשלכות של כך. הנושא מורכב ומחייב ייעוץ מס מקצועי כבר בשלב התכנון.
גם אופציות העובדים מושפעות. עובדים בחברה הבת הישראלית שמקבלים אופציות בחברת האם האמריקאית עדיין יכולים ליהנות מסעיף 102, אבל נדרש תכנון נכון ואישור של התוכנית מול רשויות המס.
קניין רוחני ורשות החדשנות
שאלה מרכזית היא איפה יושב הקניין הרוחני. אם הוא פותח בחברה הבת הישראלית, צריך להסדיר איך הוא עובר לחברת האם או מוחזק על ידה. העברה של קניין רוחני מישראל לחו״ל עלולה ליצור אירוע מס משמעותי, ולכן צריך לתכנן אותה מראש ולא לגלות את הבעיה בבדיקת נאותות לקראת מכירה.
אם החברה קיבלה מענקים מרשות החדשנות, יש מגבלות על העברת הידע שפותח בתמיכתה אל מחוץ לישראל. המבנה המשפטי צריך לקחת את המגבלות האלה בחשבון. במקרים רבים הפתרון הוא להשאיר את הקניין הרוחני בחברה הבת הישראלית ולהעניק לחברת האם רישיון שימוש, אבל גם לפתרון כזה יש השלכות שצריך לבחון עם יועצים.
מעבר ממבנה ישראלי לאמריקאי
לא מעט חברות מתחילות כחברה ישראלית ועוברות למבנה אמריקאי לקראת סבב גיוס משמעותי בארצות הברית. המעבר, שנקרא לעתים היפוך, כולל הקמת חברת אם חדשה והחלפת המניות של בעלי המניות במניות שלה. בישראל ניתן לבצע את המהלך בכפוף לאישור מקדמי של רשות המסים, כדי להימנע מחיוב במס על ההחלפה.
התהליך דורש זמן, עלויות משפטיות וחשבונאיות ותיאום עם כל בעלי המניות. ככל שהחברה בוגרת יותר ויש לה יותר בעלי מניות, כך המהלך מסובך יותר. גם תוכנית האופציות לעובדים צריכה לעבור התאמה, והעובדים צריכים לקבל הסבר מסודר על המשמעות עבורם, כדי שהשינוי לא יעורר חשש מיותר. לכן, אם ברור מההתחלה שהחברה מכוונת לשוק האמריקאי ולמשקיעים אמריקאים, ייתכן שעדיף להקים את המבנה כבר בשלב מוקדם.
איך מחליטים
ההחלטה תלויה בכמה שאלות מרכזיות. מי המשקיעים שאתם מכוונים אליהם בשנתיים הקרובות? היכן הלקוחות העיקריים? האם אתם מתכננים להגיש בקשות לרשות החדשנות? היכן ישבו המנהלים? ומה התוכנית לטווח הארוך מבחינת אקזיט?
- רוב הפעילות והמשקיעים בישראל: חברה ישראלית בדרך כלל מספיקה.
- גיוס בארצות הברית או השתתפות במאיץ אמריקאי: לבחון מבנה דלאוור.
- תכנון מעבר עתידי: להיערך מוקדם עם יועצים.
לסיכום, אין מבנה אחד שמתאים לכל הסטארטאפים. חברה ישראלית פשוטה וזולה יותר, ומבנה דלאוור מקל על גיוס ומכירה בשוק האמריקאי אבל מוסיף מורכבות במיסוי ובניהול. ההחלטה צריכה להתקבל בליווי עורך דין ורואה חשבון שמכירים לעומק את עולם ההייטק הישראלי ואת הממשק עם ארצות הברית, כדי למנוע הפתעות יקרות בהמשך.